שינוי קידוד לטראומה

שינוי קידוד לטראומה מגיל שש

אני בן 32, נשוי שנתיים לאחר 3 שנות חיים משותפים עם בת זוגתי. יותר משנה אנחנו מנסים להיכנס להריון. שנה הראשונה עדיין לא נלחצנו. חיכינו בסבלנות לקליטה טבעית חודש אחרי חודש. היה לנו ברור שהריון ייקלט. לאחר שנה של ניסיונות שלא נקלט הריון, התחלנו לחשוב לפנות לרפואה לעשות בדיקות, להיות בטוחים שאין לנו בעיה רפואית כלשהי.

אשתי היקרה עשתה את כל הבדיקות. נמצאו ציסטות בשחלות, ופעילות נמוכה של בלוטת התריס. הרופאים תולים אי קליטת הריון בציסטות והבלוטה. אני עשיתי בדיקות פוריות בשלב מאוחר כי לרופאים היה ברור שהסיבה היא של אשתי היקרה. הבדיקות שלי העלו ממצא של ספירת זרע נמוכה ותנועתיות זרע איטית. עם תוצאות כאלה איך ממשיכים? היינו שבורים, המתח שלנו הרקיע לשחקים וכל אחד מאתנו התחפר בקונכייה שלו.

הרפואה מציעה לנו טיפולים הורמונאליים לאישה, שזה זריקות בבטן להגברת זקיקים בשחלות, שיוכלו לשאוב ביציות פוריות במספר רב בשאיבה אחת ככל שהגוף יוכל לייצר. (כך הסבירו לנו). לי אמרו שאתן זרע לאחר שאיבת הביציות, שישביחו אותו. זה תהליך של הפריה חוץ גופית. זה המידע שצויידנו בו לתהליך שבדרך להיות הורים.

היינו בשוק ואובדי עצות, מה לעשות ואיך אנחנו ממשיכים מכאן. ראינו בטלוויזיה את הכתבה של אורלי וגיא, על הייסורים שעברו, הפגיעה בבריאות, ואחרי כל הייסורים שעברו, אין להם ילד משותף. הושפענו מאד, והלבטים שלנו גברו עוד יותר.

באינטרנט מצאנו את האתר של לילית בנדל וקראנו באתר מאמרים על זוגות שנכנסו להריון בדרך אחרת, ידידותית, נינוחה. לאחר לבטים רבים, ספקות, חששות, התייעצויות ואיסוף מידע, החלטנו לפנות לדרך לא פולשנית וכפי שקראנו יש ללילית הצלחות רבות. הבנו שלילית מטפלת בצד הפיזי והרגשי, גם אם לא חשבנו שיש לנו בעיות רגשיות.

הטיפולים שלי ושל אשתי היקרה נפרדים. אני כמובן אספר על הטיפול שלי. המפגש הראשון הוא איסוף מידע מילולי ואנרגטי. לילית סורקת ברפואת תדרים את כל מערכות הגוף, התמקדות במערכת הרבייה. (אפילו המערכת הקונבנציונלית לא אספה כל כך הרבה מידע עלי.)

במפגש השני אני מקבל תוכנית תזונה מפורטת ו"הרצאה" מלילית על חשיבות התזונה בתהליך הרבייה, שפוריות זה תוצאה של תזונה ואורח חיים בריא. כמו כן אני מקבל תוספי מזון להשלמה תזונתית. אני מודה שעד עכשיו ממש לא השקעתי מחשבה ומודעות מה אני אוכל, ופתאום אני צריך להשקיע מחשבה, תכנון ארוחות, זמני ארוחות, מזון שיכלול את כל אבות המזון, מזון שיש לו ערך לגוף לשיפור הזרע ואיכותו. בקיצור לעשות שינוי בדרך למטרה. קבלתי הנחיות לאמץ הרגלי חיים שונים, למשל להימנע מרכיבה על אופניים (שהוא הספורט הכייפי והעיקרי שלי ), להימנע מלבישת ג'ינס הדוק, ישיבה בשילוב רגליים, אלה דברים שמייצרים לחץ על האשכים, לא לשהות במקומות חמים כמו ז'קוזי, חמאם ,סאונה, אלה דברים שמייצרים חום רב באשכים ומאט תנועתיות זרע. קבלתי מלילית מתכון מיוחד לפוריות ייעודי לגברים.

עברנו את השלבים של תמיכה פיזית בגוף.מכאן והלאה זו עבודה שלי, על התזונה והרגלי החיים החדשים. אמצתי ואני מיישם. הבנתי את החשיבות לבריאותי בכלל ולתהליך הרבייה בפרט. עברנו לשלב הטיפולים. הטיפול כולל: חיזוק המערכת האנרגטית בגוף באמצעות דיקור, מוקסה והילינג. השילוב של תזונה תוספי מזון, מתכון לפוריות, דיקור, מוקסה והילינג כדברי לילית הוא שילוב מנצח.

לאחר מספר טיפולים לא רב התחלנו לטפל במחסומים הרגשיים שלי. הסתבר לי שאני סוחב אותם מגיל ילדות מהיותי בן 6. יש לי סיפור לא פתור עם אבא שלי, (לא העליתי בדעתי שזה יכול לצוץ בתקופה קריטית זו שאני בעצמי רוצה להיות אב לילד.) יש לי כעס רב כלפיו, וכנראה שבתוך תוכי אני חושש להדמות לו ולעולל לילד שלי את מה שאבא שלי עולל לי. אין לי מושג איך זה משפיע על הפריון אך ללילית יש. היא מסבירה לי, איך מערכת הרגש – התת מודע יכול להגן עלי ולמנוע ממני הישנות מצבים קשים שאני חוויתי בילדותי הרכה? ע"י כך שהגוף מייצר תאי זרע שלא מביאים הריון.

מספר מפגשים עבדנו על המחסומים הרגשיים בשיטה מיוחדת שלילית פתחה. כדברי לילית: "כמו  עקירת צמח מהשורש והוא לא צומח יותר". השיטה של לילית פעלה עלי כמו קסם. הכעס התמוסס מבלי שהתעמתי איתו. זה כמו לסמן עם העכבר את הטראומה ולעשות DELIT. אני לא יכול להסביר את זה אבל זה עבד. בכלל גיליתי שהתת מודע שלי יודע לדבר. אחרי ששינינו את הקידוד לטראומה מגיל שש, המשכנו בטיפולי דיקור, מוקסה, הילינג ודמיון מודרך להטמעת אמונה שאני ראוי להיות אבא טוב לילדי (וחיזוק האגו הגברי שלי). במקביל גם אשתי היקרה עברה טיפול והיא תספר על החוויות שלה מהטיפול.

אני יכול לבשר שכעבור שלושה חודשים של טיפול, בשיטות של לילית, שילוב של תזונה, שינוי הרגלי חיים, אמונה שאני ראוי, יש הריון טבעי שבא מאהבה.

חברי הגברים, הרבה מהבעיות של חוסר פוריות אנחנו מביאים על עצמנו. אנחנו שמים פס על דברים רבים וחשובים, נופלים להרגלים קלוקלים, וחושבים שאנחנו בלתי פגיעים, עד שאנחנו מגיעים לנקודה שאני הגעתי אליה ופתאום הבלון (האגו) מתפוצץ בפרצוף והאמינו לי זה לא נעים בכלל.

רפי איזור השרון