רוני תלמיד תיכון בין שש עשרי וחצי היגיע עם אימו. התלונה שהאימא מציגה: "רוני סובל מפריחה עורית מגיל ילדות, לא מגרדת, מפושטת בכל הגוף, ולא הצליחו להביא לידי ריפוי.
עשו לו תבחיני אלרגיה והממצא: הוא אלרגי לקרדית אבק הבית, לניקל ולכרום.
בין הסימפטומים הקשים, לשון מתנפחת או שפה
בעבר היו אשפוזים. רוני במצב קשה. בקרנו אצל רופאים מומחים רבים: אלרגולוגים, רופאי עור, קבל תרופות לבליעה, משחות, אנטיהיסטמינים תקופות ארוכות לסירוגין. נעזר מעט ולתקופות קצרות.
שום טיפול לא הציג כיוון ריפוי. בהמלצת הרופאים פנינו לטיפול פסיכולוגי שלא באה הישועה.
הייאוש גדול וחוסר אונים. רוני בתקופת בגרויות ואח”כ גיוס לצ.ה.ל. הוא חושש שיוצמד לו פרופיל נמוך. רוני ואני (האימא) מבקשים עזרה. הגענו אליך בהמלצת חברה של גיסתי שטופלה אצלך עם בעיות עור קשות ביותר.”
במפגש הראשון אני אוספת מידע רב, בחלקו מילולי שגם האימא נותנת ושאלות רבות מופנות לנער. אני שואלת על תזונתו של רוני. שמעתי ולא האמנתי למשמע אוזני. הבחור לא נוגע בירקות ופירות בשום צורת הכנה.
שותה רק קולה, אוכל הרבה פיצה, המבורגר, בקיצור תזונה קלוקלת במלוא מובן המילה. הבחור עושה פעילות גופנית, בעיקר ריצה ולפעמים חדר כושר. חלק מהמידע אני מקבלת מהגוף בשיטה קינזיולוגית.
איך זה מתבצע מעשית? מגשים עם מבחנות קטנות או גדולות שיש בהן חומר או אנרגיה של
חומר, למשל : גלוטן; חלבון החיטה קזאין (חלבון החלב); לקטז (סוכר החלב); שומשום; חלבון; חלמון; בוטנים; תירס; אגוזים; דגים ועוד.
יש קטגוריות של מזונות, קטגוריות של גורמים סביבתיים, מתכות, הפרשות גוף ובעצם כל דבר שמקיף את חיינו.
המטופל מחזיק ביד מבחנה ואני לוחצת על היד השנייה, אם היד עם המבחנה מגיבה בחולשה סימן שהוא אלרגי לחומר הזה כי מחליש את האנרגיה שלו. כך עוברים על חומרים רבים. האבחון חשוב מאד כי נותן תמונה רחבה למה שמתרחש בגוף מבחינה פיזית. בנוסף לחומרים אני בודקת חסרים תזונתיים באותה שיטה.
למה יכולתי לצפות? יש לו חסרים של ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו. אלה חומרים שבונים מערכת חיסון חזקה שיכולה להתגבר על אלרגיות. לא חסרים מצבים רגשיים שבחלקם עקב המצב הפיזי שהוא נתון בו.
בשלב זה אני מבקשת להישאר עם הנער לבד בחדר. יש לי שאלות על המצב הרגשי. מקומו במשפחה? מצב חברתי, יחסיו עם אחיו ועם הוריו, הישגיו הלימודים, ושאלה חשובה, האם רוני מתחייב לקחת אחריות על בריאותו? אני מסבירה לו שזה לא הוקוס פוקוס, נדרש ממנו כוח רצון חזק. לאחר שאני מקבלת את OK תקענו יד להסכם. חוזה בלתי כתוב בינינו.
אני בונה מערך טיפול. אני עוברת על הדף שסימנתי את האלרגיות. קופצים משם דברים בולטים של חסרים וחולשה. אי אפשר להצביע על דברים מסוימים שהוא אלרגי כי הוא אלרגי לכול.
אני מתחילה מבנייה. לבנות מערכת חיסונית שתגן על הגוף מבפנים. תזונה: ארוחות מפורטות שכוללות : ירקות ופירות לקבל ויטמינים ומינרלים. חלבונים, מהחי והצומח, פחמימות מלאות, קטניות, נוזלים, סוכרים ומלחים.
הכול מאוזן וכמויות מפורטות. שינוי תזונתי יסודי.
תוספי מזון בסיסיים: ויטמינים, מינרלים, חומצות שומן, לתגבר את התזונה לבניית מערכת חיסון. נקודת ההתחלה שלו במינוס גדול ביותר.
השינוי התזונתי יעבוד מבפנים ובשיטת IPEC מנקים אלרגיות מבחוץ שעובד פנימה. בטיפול משולב, משיגים תוצאות טובות, למרות שההתקדמות איטית.
איך רוני קבל את התוכנית? מאד קשה. פעם ראשונה הוא צריך להתמודד עם אוכל. איך האימא קבלה את התוכנית? באדישות. היא הבינה שיידרש ממנה להשקיע בהכנה.
אני שואלת: “האם אף רופא מכול המומחים שבקרתם, לא שאל את הנער או את האימא מה הוא אוכל? אולי הפריחה מקורה במזון כלשהו שהתבחינים פספסו?” זו שאלה שמנקרת לי.
“נפרצים הסכרים”.
רגשות כלואים שמסתתרים מאחורי האלרגיות.
רוני הוא ילד שלישי במשפחה, ילד זקונים, הפרש שנים גדול בינו לבין אחיו. אימא עובדת במשרה מלאה וחסרת סבלנות כשמגיעה הביתה. רוני נמצא הרבה עם אחיו הבוגרים שמתייחסים אליו כחלשלוש, מפונק, בקיצור הם מתנשאים עליו. רוני מרגיש חסר הגנה, חסר הערכה, חסר בטחון עצמי. אחיו, קצינים ביחידות מובחרות והוא שואף להגיע לשם. בתת מודע הוא מפתח פריחה אלרגית שימנע ממנו להגיע למקום שלא מתאים לו כי באופיו הוא לא בנוי כמו אחיו.
כל אדם מגיע עם תוכנות ייחודיות לו שאת חלקן הוא מממש במשך החיים וחלקן בפוטנציה.
הביטוי בעור מבטא יצירת חיץ בין החוץ לפנים הגוף. ביטויים חיצוניים של אלרגיה הם כמו זעקה פנימית.
הטיפול ברוני היה משולב: פיזי >> ניקוי אלרגיות בשיטת IPEC רגשי >> ניקוי רגשות כלואים בשיטה מיוחדת שפיתחתי רגשות כלואים זה פחדים.
פחדים מגיל מאד צעיר כגון פחד נטישה ע”י האם, פחד דחייה חברתית ועוד פחדים רבים מספור. פחדים מנווטים את חיינו. יש לי יכולת תקשור שאני מתחברת לתדר הגוף, ששם “כלוא” רגש ולגיל שהרגש קודד, משם קל “לנקות” כמו ללחוץ על הכפתור הנכון.
רוני לא היה מודע למחסומים רגשיים שהוא נושא. מחסומים אפילו מגיל לפני שהוא פיתח זיכרון בילדות כגון פחד נטישה… ועוד…
רוני היגיע לטיפול כל שבוע. עם רוני היה נעים לעבוד. הבחור נפתח, נפרצו הסכרים, הרגיש חופשי. היה קושי עם האימא.
האימא לא הייתה מוכנה לקבל שהיא צריכה להשקיע בהכנת אוכל ביתי שמתאים לרוני. ניהלתי שיחה ארוכה עם האימא באופן פרטי, להבהיר לה שלתזונה יש השפעה מכרעת על בריאותו של רוני כי הוא נער רגיש ומיוחד.
היא חזרה ואמרה: “למה אף רופא מכל המומחים שהיינו אצלם לא התעניין בתזונה של רוני ולא המליץ לנו על שינויים בתזונה?”
איזה מענה אני יכולה לתת לשאלה כזו? למה היא לא שאלה את הרופאים מה ניתן לעשות בנוסף למשחות וכדורים? האימא השתכנע שרוני נחוש לעשות שינוי תזונתי והלכה לקראתו. השיפור לא אחר להגיע.
זה היה חותם השיכנוע.
בהנחייתי, הבית עובר לתזונה ביתית בריאה.
רוני משתפר, מערכת החיסון מתחזקת. הפריחה נבלמה ואזורים נרחבים בגוף מתנקים. שנים רבות הוא לא ראה את הגוף שלו בדרך לריפוי, זה נוסך בו רצון ואמונה, הביטחון העצמי שלו מתחזק, הציונים טובים, כושר הריכוז שלו טוב. רוני מתכונן לבגרויות. באחד המפגשים הטיפוליים הוא אומר לי: “אני מרגיש שאני מקבל חיים “נקיים”. נפרצו לי מחסומים רגשיים ו”זבל” שהיה מרוח לי על העור מתנקה. אני מתחיל לחשוב על חיים לפני עם פריחה וחיים אחרי כשהגוף יתנקה לגמרי.