לחגוג את החיים

זוג ערבים מוסלמים

ראיון נדיר עם אישה ערביה שחושפת את סבלה בדרך להורות .

אחרי החתונה מיד רציתי להיכנס להיריון. התבאסתי שהוסת מגיעה. פניתי לבדיקה רפואית (חיפשתי רופאה אישה אני מתביישת לפסק רגליים בפני גבר) התברר שיש לי דלקת בנרתיק, קיבלתי טיפול, קבלנו הדרכה למדוד חום לוודא זמן ביוץ.
הרופאה ביקשה שנבוא אחרי קיום יחסי מין, לקחה מהנרתיק נוזל זרע לבדיקה. בבדיקה התברר שתאי הזרע איטיים מדי וסליליים, מסתובבים סביב עצמם.
הבשורה הזאת השפיע עליי נפשית חזק מאוד וכמובן אף אחד לא יודע. טיפול לבעלי זריקות לתנועתיות מהירה של הזרע במשך 3 חודשיםX3 זריקות ביום. היה שיפור מועט  בתנועתיות הזרע. הופנינו לטיפול IVF.
קבלתי תרופה פרגונל לגירוי שחלתי לביוץ רב ביציות. את הטיפול עשינו במדיקל סנטר בהרצלייה הכי רחוק ממקום מגורינו שלא יכירו אותנו. מאוד התביישנו בכך שאנחנו לא יכולים להביא ילד לעולם.  
שאבו ממני 18 ביציות,   החדירו שלושה עוברים. הטיפול נעשה  בהרדמה מלאה.  4 עוברים ( בלסטוציסטים) נשארו מוקפאים. חשבתי שזהו יהיה לנו ילד. אחרי 14 יום בדיקת בטא שלילית.
הורמון היריון שהימצאותו בדם מעידה על היריון. ניתן למדוד את רמתו אחרי 14 יום. חשבתי שיש לי עוברים מוקפאים, אמרו שלא היו טובים. הלכנו לעוברים טריים.
כל הריטואל של תרופה לגירוי שחלתי, שאיבה, החדרה פעם שנייה ולא הצליח.
הפסקה בין טיפול לטיפול. הייתי חלשה מאוד ובדיכאון נפשי. ניסיון שלישי ורביעי, עוברים טריים בכל פעם. בפעם הרביעית זה הצליח. הייתי מאושרת.
בשבוע ה-18 קיבלתי דימום, זה היה הריון ראשון, הפלה עם תרופות, היו תאומים. נכנסתי לדיכאון עמוק. בטיפול החמישי והשישי, כל פעם עוברים טריים (תהליך של זריקות הורמונים לגירוי שחלתי) החדירו 3 עוברים והשאר מוקפאים.
אחרי הניסיון השמיני (כל החדרה נעשית עם עוברים טריים שזה אומר כל הריטואל של זריקות ושאיבה בהרדמה) נקלט היריון שני עם תאומים. בשבוע ה-18 נפל.
בבדיקת דם גילו שיש לי טרומבופיליה, קרישיות יתר בכלי הדם שבין היתר גורמת להפלות חוזרות. טיפול בזריקות. הריון שלישי עם 3 עוברים, היה צילום עוברים ונפל האחד.
החדרה בהזרקה של זרע  (במקרה של זרע חלש) לתוך ביצית במעבדה מקרומניפולציה ICSI לטיפול הפרית מבחנה IVF-(in vitro fertilization).
אמרו שאסור לי הריון מרובה עוברים. 3 הפלות עם עובר אחד. החליטו לתפור את צוואר הרחם לאחר שההיריון לא נקלט. זריקות תרופה שממיסה את קרישי הדם). שמירת היריון מוחלט.
כשהגעתי לשבוע ה-18 קיבלתי התקף חרדה עם צירים, אושפזתי והכול היה בסדר, ההיריון המשיך להתפתח. בשבוע ה-23 דימום, לעובר יש דופק, ניסו להחזיק את ההיריון ולא עזר. זה היה לידה לכל דבר, הרופאים המליצו על אימוץ או רחם פונדקאית, נכנסתי לדיכאון עמוק היו לי מחשבות אובדניות. 
אחותי שהיא עובדת סוציאלית הבחינה בדיכאון  שלי ולקחה אותי לפסיכיאטר שנתן לי תרופה נוגדת דיכאון (שאינה מומלצת בזמן היריון) לחרדות ושינה. החזרנו עוברים מוקפאים והיריון נקלט.
תפרו לי את צוואר הרחם. בשבוע ה-12 אשפוז עצמי להשגחה. בשבוע 23 היו לי התכווצויות כמו צירי לידה, בדיקות תקינות אבחנה- התקף חרדה, נשארתי 3 ימים להשגחה. כמובן אני בשמירת היריון מוחלט.
בשבוע 34 ירדתי מהמיטה. היו לי כאבי גב שצרחתי, כל כך חזקים היו. הייתי עקומה ומעוותת. בשבוע 37 הורידו לי את התפרים, לידה רגילה, אני צורחת מכאבי גב, הסבל הפיזי והנפשי היו חזקים, אני ממשיכה עם התרופה נגד דיכאון.
בגלל כאבי הגב החזקים הייתה לי תחושה של גסיסה, לאחר חודש של כאבי תופת קבלתי זריקת אפידורל ויכולתי לזוז. הגב נשאר לי עקום, קיפוזיס עקמת במצב חמור.
רק אחרי 7 חודשים יכולתי בפעם הראשונה לקחת את הילדה בידיים. לקח לי 10 שנים קשות להביא אותה לעולם. תופעות לוואי מהטיפולים, עקמת חמורה בגב ועודף משקל יותר מ-100 ק"ג.
אחרי שלוש שנים מהלידה הראשונה, החזרנו 4 עוברים מוקפאים. 2 נקלטו. תהליך תפירת צוואר הרחם. היה היריון קל.
הייתי מאושרת יש לנו ילדה בת 5 וחצי ותאומות בנות שנתיים וחצי. אחרי הלידה עשיתי ניתוח קיצור קיבה להוריד משקל. 

יש לנו 3 ילדים מקסימים, אנחנו משפחה מאושרת. נותרתי עם נכות לכל חיי.

ליצירת קשר: